בורר

בוררות בין שני צדדים היא אלטרנטיבה לניהול דיון בבית משפט בין שני הצדדים. מדובר על הליך שבשונה לגישור או פישור, שני הצדדים (או עורכי הדין המייצגים כל צד), משמיעים את טענותיהם בקשר לסכסוך כדי להגיע להחלטה של הבורר בנושא הסכסוך. מדובר על תהליך שהוא אמנם פחות פורמלי מתהליך של דיון בבית משפט. עם זאת, פסק הבוררות שמוציא הבורר בסוף ההליך, מחייב את שני הצדדים עוד יותר מאשר פסק דין שניתן על ידי שופט בבית המשפט. כלומר, תוקף פסק בוררות חזק מפסק דין של שופט.

מי הוא הבורר?

כאשר מדברים על בורר, מדובר על צד שלישי שצריך להיות אובייקטיבי ושקול, כלומר לא לתת העדפה לאף אחד מהצדדים. הבורר צריך להיות מקובל על שני הצדדים של הסכסוך. לא מומלץ להתפשר על הבורר אם הוא לא אובייקטיבי, במקרה כזה עדיף כבר ללכת למשפט. את הבורר בוחרים כאשר מחליטים לגשת להליך הבוררות. ההחלטה להגיע להליך הבוררות יכולה להיות מעוגנת גם בהסכם בין שני הצדדים, שבו הוסכם שבמקרה ההיפותטי של סכסוך, יפנו הצדדים לבורר. בורר צריך להיות אדם שמבין בתחום של הסכסוך. זה צריך להיות אדם עם ידע בתחום המשפט, כדי לאפשר לשני הצדדים לשמור על זכויותיהם המשפטיות. עם זאת, בורר הוא לא אדם שעבר הכשרה כדי למלא את תפקידו, אלא פשוט נבחר על ידי שני הצדיים.

פסק סופי

בסופו של תהליך הבוררות, הבורר נותן את פסק הבוררות. מדור על פסיקה שאין אפשרות לערער עליה בשום ערכאה משפטית. בחוק הבוררות יש כמה מקרי קיצון שמאפשרים ערעור, אבל הם לא מתרחשים במציאות. לאחר 45 יום ממתן פסק הבוררות, מדובר על ההחלטה הסופית והרשמית וסיום הסכסוך.